גרים בצפון? שלמו ביוקר

בחודש האחרון נתקלתי, לראשונה בחיי, בתופעה משונה, הנוגעת לכל הצרכנים תושבי צפון הארץ.
בפעם הראשונה היה זה בחנות קטנה באחד מישובי משגב, חנות המוכרת חפצי נוי. באותה חנות זיהיתי פריטים שמחירם היה גבוה פי שתיים ויותר ממחירי אותם פריטים שראיתי אותו שבוע בחנות יוקרתית בדיזנגוף סנטר בתל אביב. ניגשתי בשקט לבעל החנות כדי להסב תשומת ליבו לעובדות אלה, ולהפתעתי, הוא קיבל זאת בשיויון נפש באמרו, נכון, אבל אנו יודעים שלא תסעו לתל אביב כדי לקנות פריטים אלה ולכן אנו יכולים להעלות מחירים. חשבתי לתומי כי מדובר בחריג, אך בערב שבועות נתקלתי באותה תופעה, והפעם ברשת ארצית. ביקשתי לרכוש מברשת שיניים "סנסודיין" ומצאתי כי מחירה בסניף הרשת בחיפה יקר בשישה שקלים ממחיר אותה מברשת בתל אביב (הפרש בשיעור של כעשרים וחמישה אחוז). גם במקרה זה ביקשתי לדעת אם אין זו טעות, ושוב להפתעתי הובהר לי ע"י האחראית במקום, כי אכן מחירי המוצרים בסניף חיפה של הרשת יקרים ממחירם בסניף תל אביב. גם הפעם שמעתי את המשפט "הרי לא תסעי לרכוש מברשת שיניים בתל אביב". ואני שואלת, האם הבדלי המחירים הם רק באותם מקרים בודדים או שמא קיימת מדיניות של אפליית מחירים כלפי תושבי הצפון מתוך הנחה שאינם מגיעים לבצע קניות בתל אביב ואינם מסוגלים לבצע השוואת מחירים? בדרך כלל איני נוהגת להשוות מחירים מתוך אמונה (שמסתברת כתמימה) כי כאשר מדובר ברשת ובמוצרי צריכה סטנדרטיים המחירים זהים. גם אם יאמרו שאין זהות במחירים ההיגיון אומר כי דווקא בתל אביב או בירושלים המחירים יהיו גבוהים יותר בשל מחירי השכירות וכיוב'. אך בצפון?! הדבר מטריד אותי, אמשיך לעקוב מידי פעם אחר מחירי מוצרים במקומות שונים, שכן ראוי להביא למודעות הצרכנים את העובדות לאשורן, ויחליט כל צרכן היכן כדאי לו לבצע את קניותיו.

כתבה ב"גלובס": ניהול בתי המשפט כסוגיה עסקית

"הגיע הזמן שנתייחס למערכת בתי המשפט כמו אל גוף עסקי שייעודו לספק שירות טוב לציבור ונעמיד בראשו מנהל מקצועי שיימדד על-פי ביצועיו. השופטים במערכת עובדים היטב אך אין מי שינהל אותם".

לאביטל בית נר, סגנית נשיא בית משפט השלום בקריות, שפרשה לפני כחודשיים מכס השיפוט לאחר 15 שנה, יש בטן מלאה על אופן ניהול מערכת בתי המשפט. על אף היותה חלק מ"ההנהלה", היא לא מצטרפת לטרנד של תקיפת השופטים ה"איטיים", "מעכבי ההחלטות" ו"כותבי הדיסרטציות", אלא מפנה אצבע מאשימה לעבר הנהלת בתי המשפט, ובעיקר לעומד בראשה.

"אני מכבדת את השופט משה גל (מנהל בתי המשפט, א' ל"ו), אבל בשוק האזרחי הוא לא יכול היה להיות מנכ"ל. מה קרה בבתי המשפט בשנתיים וחצי שהוא מנהל את המערכת? חוץ מלהקים ועדות הוא לא עשה כלום. יש רק ירידה, ירידה, ירידה. כל מנהל אחר, אחרי שנה-שנתיים שהוא לא מראה הישגים, מוציאים אותו מהארגון.

"הקריטריונים למינוי מנהל במערכת המשפט אינם מקצועיים של ניהול, אלא של 'מי שיעשה שקט במערכת'. קראתי על השופטת ורדה אלשיך בעיתונים שהשיקולים לא למנות אותה לנשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב היו, בגין היתר, שהיא 'עלולה לעשות רעש'. במערכת בית המשפט תופסים את המילה 'רעש' כמשהו שלילי, אבל כשעושים שינוי זה לא תמיד שלילי. במערכת רק רוצים שקט תעשייתי.

"אני לא ראיתי מכרז למינוי לתפקיד מנהל בתי המשפט או בחינת יכולות ניהוליות אמיתיות לפני שמשה גל מונה. אני מבינה שהנשיאה דורית ביניש (נשיאת בית המשפט העליון, א' ל"ו) רצתה לצידה מנהל שהיא מכירה, ויש לה אמון בו, ואני מכבדת את הרצון הזה, אבל בשום מקום אחר בשוק לא היו נותנים לו לנהל שנתיים וחצי בלי להראות תוצאות".

* הנהלת בתי המשפט מפרסמת מעת לעת את פעילותה לצמצום העומס בבתי המשפט ולשיפור מצב המערכת. לאחרונה הם הקימו צוות לקביעת מתווה לצמצום העומס.

"זה כל מה שהם עושים. מהיום שמשה גל התמנה רק ממנים ועדות ויועצים, וכל פעם שצריכים תגובה לעיתון אומרים 'הנה מינינו צוות לטיפול בנושא ויש כבר פיילוט'. בפועל, בשנתיים האחרונות המערכת קרסה עוד יותר. השופטים יותר ממורמרים ויותר קשה להם. הם נורא רוצים לתת שירות ומתוסכלים מהביקורת הציבורית, אבל הם לא עומדים בנטל".

* את מבקרת את מנהל בתי המשפט, אך ראש המערכת היא נשיאת בית המשפט העליון. לה אין אחריות?

"כשאני אומרת 'הנהלה', אני בפירוש מתכוונת לכך שיש אחריות לכולם. הנהלה היא גם הנשיאה, גם מנהל בתי המשפט וגם נשיאי בתי המשפט המחוזיים. אך על המנהל אחריות גבוהה יותר, כיוון שהוא המוציא לפועל של המדיניות שמתווה הנשיאה. הנשיאה ומנהל בתי המשפט הם הקודקוד של המערכת. אבל נשיאת בית המשפט העליון מכתיבה מדיניות כללית. הנשיאה לפי תפיסתי צריכה לגבש יעדים. היא רוצה שיגמרו תיקים מהר, שיהיו דיונים מיום ליום ושתהיה חלוקה נכונה של תיקים. מי שמיישם את החזון ואת היעדים שהיא מציבה, מי שמתרגם את המדיניות הכללית לשפת המעשה זה מנהל בתי המשפט. זה כמו מנכ"ל של משרד או מנהל מפעל".

למרות הביקורת החריפה, ניכר על בית-נר שהיא "באה מאהבה". "הביקורת שלי באה ממקום חיובי", היא אומרת. "אני אוהבת את המערכת ואם יכולתי היום מבחוץ לעזור לתקן אותה בהתנדבות הייתי עושה את זה, כי היא יקרה לי. האנשים שם טובים. מנהל בתי המשפט לא פועל כפי שהוא פועל מרוע לב או מטיפשות. הוא שופט ואדם מצוין, אך שופט זה שופט, ומנהל זה מקצוע אחר. צריך להפריד בין השניים".

בית נר מרשה לעצמה לדבר על ניהול כמומחית לדבר, כי היא באה עם קבלות בתחום. השם שלה אמנם אינו מוכר לציבור הרחב, בעיקר בשל המיקום הגיאוגרפי שלה בצפון הארץ, אך ציבור עורכי-הדין שהופיעו בבית המשפט תחת ניהולה והשופטים שעבדו תחתיה ולצידה מכירים סגנית-נשיא יעילה במיוחד. בית-משפט השלום בקריות, שבהקמתו סייעה (בשנת 2000), זכה להכרה כשלום היעיל והמהיר ביותר בשנים שבהן עמדה בראשו.

במקביל לניהול הערכאה העמוסה, בית נר שימשה דוגמה לשופטיה. היא הייתה מהשופטים היעילים ביותר במערכת, ולא פעם נאמר עליה שהיא מסיימת תיקים במהירות האור. היא הגיעה מוכנה לדיונים, לא היססה לומר את דעתה, וניהלה דיונים מהירים וענייניים. "סיימתי בחודש בין 200 ל-500 תיקים, בהם כתבתי פסקי-דין, לא עניינים טכניים. מבחינת הספק, ואת זה הסטטיסטיקות יכולות להראות, היה לי ההספק הגבוה ביותר בארץ".

בית נר לא עשתה זאת בשביל להתקדם למחוזי. גם חלומות על העליון לא היו לה. השאיפה המקצועית שלה הייתה להגיע לעמדת ניהול משמעותית במערכת ולסייע לשפר את מצבה העגום ("אני אוהבת להוביל ולנהל. זה היתרון היחסי שלי למערכת", היא אומרת).

הרקורד שלה התאים. היא הגיעה לשפיטה (ב-94') עם ניסיון ניהולי רב שאותו צברה במערכת מורכבת במיוחד: צה"ל. לאחר מספר תפקידי ניהול, בגיל 29 כבר שימשה כראש ענף שכר בגמלאות של אכ"א בדרגת סגן-אלוף בקבע, והייתה אחראית על כל מדיניות השכר בצה"ל.

אלא שאכזבתה מכך שלא מונתה לנשיאת בתי משפט השלום במחוז חיפה, לאחר שהוחלט שהמשרה תאויש על-פי ותק ולתפקיד מונה השופט אהוד רקם, סיפקה לה מניע חזק לצאת מהמערכת ל"אזרחות". "אני חושבת שאם היו ועדות מכרזים אובייקטיביות, הייתי מתמנה לתפקיד, גם מבחינת השכלה, גם מבחינת ניסיון וגם מבחינת הוכחה מעשית. אבל מינו לפי ותק, וכיבדתי את זה. אפשר לומר שפוליטיקה פנימית הנחתה את המינוי הזה, אבל אני לא כועסת".

* אם כיבדת את ההחלטה ולא כעסת למה פרשת?

"ראיתי שאין לי סיכוי לממש את כישוריי הניהול שלי. זאת סיבה אחת. ועוד יותר ראיתי, שלא רק שלא נותנים לי להתקדם בתחום הניהול, אלא גם באותו בית משפט שאני כבר מנהלת אותו לא מאפשרים לי להנהיג את שיטות הניהול שהנהגתי עד אותו יום ושהוכיחו את עצמן. דרשו ממני לעשות כל מיני שינויים שעובדתית עכשיו הובילו לכך שהמערכת שם קורסת.

"אמרתי לעצמי שאם אני לא יכולה לנהל את הממלכה הקטנה שאני אחראית עליה, ולהוכיח שאפשר לעשות בית משפט שמוציא תיקים מהר, אז אין לי מה להישאר במערכת. גם אין עתיד למערכת כזו. אני מצטערת, אבל אם ככה תמשיך המערכת לפעול לא יהיה לה עתיד. אני אישית לא אמליץ לאנשים להגיש תביעות בבתי המשפט כי אין לדעת איך ומתי הם יצאו משם ואיזה טיפול הם יקבלו".

* רק ההנהלה אשמה במצב המערכת, בסחבת ובהימשכות ההליכים? השופטים מקבלים אצלך ציון מצוין?

"הם לא חפים מבעיות, אבל הבעיה האמיתית היא ניהול. חד-משמעית. היום לשופט אזרחי בשלום במחוז חיפה יש בין 800-1000 תיקים בסטוק. אם קובעים לו את כולם לקדם משפט, אין לו מועד הוכחות בשנה הקרובה. בגלל זה התיקים נסחבים. בבית המשפט שלי שופט היה מקבל מכסת תיקים לפי מה שהוא מסיים. עמדתי על כך שיהיו 200 תיק בפול של השופט. כל חודש הוא היה גומר 30-50 תיק והיה מקבל חדשים. זה עבד נהדר, אבל הנהלת בתי המשפט אסרה עלי להמשיך לעשות זאת. יש בעיה של תפיסה ניהולית שגויה.

"חוץ מזה אני חושבת ששופט לא צריך לשבת בדיונים 5 ימים בשבוע. אם הוא יישב 4 ימים ואת היום החמישי יקדיש לזנבות ולכתיבת פסקי-דין, הוא לא יגמור פחות תיקים כמו שכולם חושבים, הוא יגמור הרבה יותר".

בניגוד לשופטים רבים אחרים ששומרים על שפה ממלכתית-ייצוגית זמן רב לאחר פרישתם, ואולי חוששים להביע את דעתם האמיתית על המערכת, לבית נר אין בעיה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. מבחינתה, חשיפת הליקויים זו דרך לשפר את המערכת.

בעיה נוספת שהיא מציפה היא האבטלה הסמויה של שופטים. מתברר, שלא כל השופטים קורסים תחת העומס הרב. רוב השופטים קורסים מהמשא הכבד, אך יש גם כמה שופטים שמצליחים לחמוק מהגזירה.

"בבית המשפט שלי ובעוד בתי משפט זיהיתי אבטלה סמויה של שופטי שלום שעוסקים בתחום הפלילי. כשלשופט יש במלאי 50 תיקים לעומת 1000 אצל שופט אחר, חייבת להיות אבטלה סמויה. הייתה תקופה שהיה אצלנו עומס גדול בתחום האזרחי והייתה אבטלה סמויה בתחום הפלילי. בלשכה באמצע היום הם יכולים לפתוח עיתון. יש הפסקה ואפשר לנוח, אבל לא צריך להתבטל בזמן שאחרים מתמוטטים.

"כשזיהיתי זאת, ביקשתי מההנהלה רשות להעביר לשופטים הפליליים קצת תיקים אזרחיים, הפשוטים שבהם. אמרו לי 'לא. שופט פלילי הוא פלילי והוא יכעס אם ניתן לו תיקים אזרחיים'. צריך להתנהג עם השופט בצמר גפן. עליתי עד למעלה עם הבקשה ועדיין לא אפשרו לי. יצא, שהיה לי בית משפט עם ארבעה שופטים באבטלה סמויה, שיכולתי להכפיל להם את העבודה, והשאר קורסים".

נוסף לאבטלה הסמויה, בית נר ניסתה לטפל גם בגרפומניה, נגיף הדיסרטציות, שדבק בשופטים בערכאה שבניהולה. "עבדתי גם עם השופט הבודד ובדקתי למה קשה לו להוציא פסק-דין מהר. האם קשה לו להחליט? האם הוא חושב שבכל פסק-דין הוא כותב דוקטורט? אמרתי לשופטים שלי 'אני מבינה שאתם צריכים לכתוב דוקטורטים בשביל להתקדם למחוזי, כי על-ידי זה מודדים אתכם, ואני מכבדת את זה. אבל תחליטו שב-10 פסקי דין בשנה אתם לוקחים את הזמן ועושים דוקטורט, אבל את כל המאות ואלפי התיקים הנותרים תכתבו קצר'. בבית משפט שלום, ב-95% מהתיקים אין חידושים, אז לא צריך בכל פסק-דין לכתוב דיסרטציה".

לדברי בית נר, שינויים ניהוליים קטנים עשויים לעשות הבדל עצום במערכת, בלי למנות שופט נוסף אחד. "עשיתי בדיקה וגיליתי שכל דבר קטן, כמו שינוי אופן חלוקת התיקים בין השופטים, מהווה שיפור של 10%-15% ביעילות המערכת. בסופו של דבר אפשר יהיה ליעל את המערכת בלי תוספת של שופט אחד ב-30%-40%. זה התרחיש הצנוע. לדעתי אפשר בהרבה יותר".

השינוי הראשון שצריך להתבצע, כך בית נר, הוא מינוי מנהל מערכת מקצועי. "הגיע הזמן שמערכת בתי המשפט תמנה לתפקיד הניהול מנהל מקצועי. אם הם מתעקשים ששופט ינהל את המערכת שישימו לצידו מעין דירקטוריון שבו ישבו אנשי מקצוע, אנשי ייעוץ ארגוני ואנשי ניהול שיבחנו את המערכת בחינה אובייקטיבית ויגידו מה צריך לעשות. ממש כמו גוף עסקי.

"היום המערכת משקיעה הון כסף בהמון יועצים שמסתובבים במערכת סתם, וגם אם הם כבר נותנים המלצות הן לא מיושמות. כשהייתי בתוך המערכת הרגשתי שטוחנים מים, שמפחדים לעשות שינוי. יש במערכת פחד משינויים שאין לי הסבר הגיוני למקור שלו, אני לא פסיכולוגית. במערכת יגידו שהם עושים כל הזמן, אבל בפועל כבר שנתיים וחצי לא עושים כלום".

* את מבקרת בחריפות את המערכת ואת מנהל בתי המשפט. אינך חוששת מהתגובות?

"תמיד יוכלו להשמיץ אותי. מי שמכיר אותי יודע שניהלתי בית משפט מצוין, ועשיתי עבודה מצוינת. יכולים להגיד 'היא יצאה החוצה ופתאום מדברת, למה היא מדברת עכשיו ולא ב-15 השנים שהייתה'. אבל אני כן דיברתי, ולא תמיד רצו להקשיב. לא אהבו לשמוע מה יש לי לומר. אני בטוחה שיש מישהו למעלה, בהנהלה, שמרגיש שירד נטל כשעזבתי. לא מפני שלא הייתי שופטת טובה, אלא בגלל שרציתי להניע שינויים, ולא רצו לשמוע.

"אני אוהבת להיות במערכת שאני גאה בה. הייתי גאה במערכת המשפט בהיבט שהיא נקייה ויש בה אנשי מקצוע איכותיים. אבל לא הייתי גאה בה מבחינת השירות לאזרח. להיפך, אני מתביישת במערכת המשפט בנקודה הזאת".

הנהלת בתיהמ"ש: "ניתן לתהות מה מניע את השופטת רק לאחר פרישתה"

בהנהלת בתי המשפט חילקו את הביקורת של בית נר לשני מישורים: האישי והעקרוני, ומסרו כי, "באשר להיבט האישי - דהיינו, ביקורתה על תפקוד מנהל בתי המשפט, לא תינתן תגובה מפאת כבודה של השופטת, אולם ניתן לתהות מה מניע את השופטת לעלות טענות אלה רק עתה לאחר פרישתה".

"באשר להיבט העקרוני - מקובל ורצוי שמנהל בתי המשפט יהיה שופט, כדי שנושאי משרה שיפוטית ישמש כחיץ בין הרשות השופטת ובין הרשות המבצעת. מנהל בתי המשפט אינו מופקד על השופטים, אלא משמש גורם האחראי על סדרי המנהל בבתי המשפט. הוא אינו פועל לבדו ונעזר בשורה של בעלי תפקידים ומומחים, לרבות גורמים מקצועיים חיצוניים.

"בשנתיים האחרונות חלו שינויים רבים במערכת וניתן למנות מקצתם: יצאה לפועל ההחלטה על הקמת בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, שולבו במערכת עשרות שופטים, מלאי התיקים הנוכחי הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון, בוצע שינוי מבני בהנהלת בתי המשפט תוך השמת דגש על הטמעתן של שיטות ניהול שונות, מבוצעות בדיקות תפקוד המזכירויות בבתי המשפט השונים ונבחנות דרכים לשיפור תפקודם, חוזק הקשר בין מטה הנהלת בתי המשפט ובין בתי המשפט. הופעלו שיטות חדשות בתחום האדמיניסטרציה השיפוטית, מבוצע פיילוט גישור, מוטמעת מערכת נט המשפט ועוד".

הערכה מקדמית - קיצור דרך פשוט ויעיל

רבות מדברים על ישוב מחלוקות מחוץ לכתלי בית משפט והמילים הנפוצות שנשמע בהקשר זה הן: בוררות וגישור. הפעם רציתי להאיר עיניים לדרך נוספת, שתפסה תאוצה בארה"ב, דרך שהתנסתי בה בארץ, לא מעט, והיא טובה ויעילה לא פחות מהדרכים המקובלות. מדובר בהליך שנקרא "הערכה מקדמית" (Evaluation . (ENE- Early Neutral
מדובר בהליך שבו אדם ניטרלי (שאין לו קשר עם הצדדים או עם המחלוקת ושלא ידון בענין גם אם לא יושג הסדר), בוחן את חומר הראיות שבידי הפונים (בדרך כלל מסמכים ופרטים נוספים הנמסרים בעל פה), ומביע דעתו לגבי תוצאות אפשריות של הליך משפטי ולגבי מהלכים אפשריים בניהול המחלוקת.
הליך כזה יכול להתקיים הן בשלב קודם לפניה לערכאות והן בשלב של התדיינות, והוא יכול לסייע לצדדים או לעורכי הדין לקצר את משך הזמן הארוך שבו מתנהל, בדרך כלל, הליך בבית משפט. כדי להבהיר, אתן דוגמאות:
לאדם נגרם נזק (נזק גוף שנגרם בתאונת דרכים או כתוצאה מרשלנות, או נזק לרכוש שנגרם ברשלנות). במקרים כאלה מעורבת בדרך כלל חברת ביטוח. הנפגע בעצמו או באמצעות עורך דין פונים תחילה לחברת הביטוח, מתנהל משא ומתן וניתנת הצעה כלשהי. בטרם יקבל הנפגע את ההצעה הוא רוצה לדעת אם מדובר בהצעה הוגנת מבחינתו. במקרה כזה, פניה למעריך שהוא, לדוגמא, שופט בדימוס שדן רבות במקרים מסוג זה במסגרת בית משפט, תוכל לסייע בידו. המעריך יבחן את הנתונים, מבלי לדעת מה ההצעה שהוצעה, ויביע דעה באשר לפיצוי הראוי ובאשר לסיכויים ולסיכונים שבהליך משפטי. הפניה יכולה להיות מטעמו של הנפגע בלבד, או בהסכמה פניה משותפת של הנפגע ושל חברת הביטוח. חוות הדעת של המעריך הניטרלי, גם אם לא תתקבל כמות שהיא, תוכל להוות בסיס לסיום המחלוקת מחוץ לכתלי בית משפט תוך חיסכון רב בזמן ובכסף לשני הצדדים.
לעיתים אנו כבר בעיצומו של הליך משפטי ושופט מציע הצעת פשרה. אנו מתלבטים אם לקבלה. לעורך הדין דעה שונה משל הלקוח לגבי קבלת ההצעה, ומעריך ניטרלי שיביע דעה על סמך החומר, יכול לסייע.
אלו רק שתי דוגמאות אך מנסיוני הליך זה מתאים למחלוקות ברוב תחומי המשפט האזרחי, כולל חוזים, מחלוקות בין קבלן לרוכש דירה, מחלוקות בין עורך דין ולקוח על שכר טירחה, תביעות ביטוח למיניהן, בנקים וכו'. המעריך יכול להיות שופט בדימוס, עורך דין או כל בעל מקצוע המומחה בסוגיה הנדונה. וראוי גם לציין כי כל ההליך חסוי בפני כל גורם שאינו צד לו.

טיפול בפשיעה - מבט אחר

אשמח לשתף אתכם בחלום שיש לי מאז ביקרתי בברוקלין, בבית המשפט הקהילתי "רד-הוק", חלום להקים בישראל בתי משפט קהילתיים. הפרויקט עליו אני מדברת הוא פרויקט יוצא דופן, פרויקט קהילתי, שהוקם באחד האזורים הבעייתיים ביותר מבחינת הפשיעה שהיתה קיימת בו, ואשר הפעלתו הביאה לשיפור משמעותי , בעיקר בתחומי עבריינות נוער ואלימות במשפחה.
המקום נקרא אמנם בית משפט, אך מבחינת תחושה, מדובר בבית, בית לכל תושבי האזור, בית שאליו פונים עם כל בעיה, אישית או חברתית, ובית שבמסגרתו יכול הפונה אליו לקבל עצה טובה, סיוע, טיפול או פתרון כלשהו אחר. היחוד של המקום הוא ריכוז כל הפונקציות הטיפוליות במסגרת אחת. לדוגמא, שוטר קהילתי היושב במקום שומע את הפונה אליו ואם מדובר בארוע פלילי רושם תלונה. השוטרים במקום מבצעים חקירה, שבסיומה, אם קיים חשד לפלילים, מגיש תובע, שגם הוא יושב במקום, כתב אישום. החשוד בביצוע העבירה מקבל סיוע של סניגור ומועלה לשופט. במידה ומדובר בעבירה קלה או בעבירה ראשונה של אותו חשוד, הוא ישפט במקום או בטווח של ימים בודדים. וככל שנקבעת הרשעה, העונש ניתן במקום וביצועו מתחיל מיד, כך שיש תגובה מיידית למעשה אסור שבוצע. העונשים, בדרך כלל הם טיפוליים, כמו עבודות שירות במסגרת הקהילה או טיפול בקליניקה שגם היא ממוקמת באותו מבנה.
כקוריוז אספר כי במסגרת הקליניקה מטופלים מכורים לסמים גם בשיטות אלטרנטיביות כמו דיקור סיני, ולדברי אנשי המקום, יש כבר לא מעט מכורים שנגמלו מסמים בדרך זו, בתמיכה, כמובן של טיפול נפשי. מאחר והשופט במקום עוקב באופן אישי אחר תהליכי השיקום והגמילה, קיימת אצל ה"נענש" מוטיבציה עצומה להצליח כדי לבוא בפני השופט ולקבל מחמאות וחיזוקים להמשך הדרך. אני אישית הייתי עדה למקרה כזה והזלתי דמעה יחד עם השופט והנאשם (ממש טלנובלה של החיים).
ככל שמדובר במקרים של אלימות במשפחה, אלימות סתם וסיכסוכי שכנים, מצויים במקום אנשי מקצוע (מגשרים ומטפלים למיניהם) הדואגים לפתרון מיידי. תביעות קטנות שלא נפתרות בגישור, מטופלות ע"י השופט בטווח קצר מאוד.
כדי להסיר ספק אבהיר כי מדובר בבית משפט שבו נדונות עבירות קלות, עניני משפחה ותביעות קטנות. אך הגישה הנהוגה במקום והנגישות הקיימת לכל תושב לקבל סיוע במקום, מקרינה החוצה, מעבר לענינים הקטנים, ומשפיעה על כלל הפשיעה באזור, גם החמורה. מדובר בעובדה מוכחת במחקרים שנעשו.
איני יודעת עד כמה מודע הציבור לעובדה שרוב התיקים הפליליים הנדונים בבתי משפט השלום בארץ מתיחסים לעבירות "קלות", שאינן מסוג פשע. במקרים לא מעטים מדובר גם בעבירות ראשונות של המבצע או בבני נוער ואנשים צעירים. לכל אלה היה שווה לנסות את הדגם של Red Hook.
עוד כדאי לספר כי מימון הפרויקט, שבינתיים כבר התרחב למקומות נוספים בארה"ב ובעולם, הוא מתקציבי הרשויות המקומיות ומכספי משקיעם חברתיים פרטיים.
בימים אלה, כאשר חושבים ומדברים על משטרה עירונית, ראוי, לדעתי, לבחון באותה מסגרת את המודל האמריקאי של בית משפט קהילתי. בישום מודל כזה (שיותאם לישראל) יש כדי להשלים את עבודת המשטרה בפן העונשי- חינוכי-טיפולי- מניעתי, ולהועיל לחברה. ישום המודל יכול גם להוריד נטל משמעותי ביותר מבתי המשפט הרגילים, שיוכלו להתמקד בפשיעה החמורה באמת.
הגיעה העת לצאת מהקופסה ואולי לחשוב מתוך הסתכלות אחרת על מערכת האכיפה הנכונה לנו.
מי יתן וחלומי יתגשם.

הבעיה של בתי המשפט היא בניהול

אילו הייתם בעליו של ארגון גדול ומורכב, המעסיק אלפי עובדים ונותן שירותים למרבית אזרחי המדינה, האם הייתם בוחרים בשופט לתפקיד המנכ"ל, רק משום שהוא שופט? סביר להניח שלא. יש להניח שהייתם מחפשים מנהל מנוסה שהוכיח את עצמו בתפקידים דומים בעבר. לא כך נוהגת המדינה, כשהיא בוחרת שופטים שינהלו את מערכת בתי המשפט.
חוסר היעילות של מערכת בתי המשפט הוא נושא העולה לדיון אחת לתקופה, משום שהוא פוגע במערכות רבות ובכללן במערכת בתי המשפט עצמה. בכל פעם מחדש מציעה מערכת המשפט פתרון קסם כזה או אחר, שאם ימומש, יפתור אחת ולתמיד את בעיית העומס והסחבת. הדוגמאות רבות: הוספת תקני שופטים, הטמעת מערכת מחשוב חדשה, תקנים לעוזרים משפטיים. ולמרות כל אלה, הישועה לא באה.
עד היום הופקד ניהול המערכת בידי שופטים שניהלו אותה באופן אינטואיטיווי לפי אופיים, לפי ערכיהם ולפי ידיעותיהם. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות. כל ניסיון של מי מהם להוביל חדשנות לא הוטמע עד הסוף והגיע לקצו עם מינויו של מנהל חדש. נכון להיום נראה כי אנו במצב הגרוע ביותר שהיה אי פעם הן מבחינת ההתנהלות והן מבחינת תחושת השופטים והעובדים במערכת.
לדוגמה, הטמעת פרויקט מחשוב כמו "נט המשפט" אינה עניין טכני. מדובר בשינוי תרבותי של המערכת שדורש הכנה של העובדים, מערכי לימוד, מערך תמיכה, נוהלי עבודה חדשים המותאמים למבנה מערכת המחשב ועוד. לכן לא הגיוני שהפרויקט יתבצע על פי תכתיבי הצוותים הטכניים. זאת ועוד, שינוי כזה לא יכול להצליח אם מנהל הארגון אינו מאמין בו. מי שאומר בריש גלי כי "לא היה תומך בפרויקט אם היה נשאל על כך מראש" (ציטוט מנהל בתי המשפט, TheMarker, מארס 2009) לא יכול להוביל מערכת לשינוי כזה. אם מנהל המערכת חושב ואומר כך, מדוע יתגייסו העובדים תחתיו להשגת היעד?
ומה באשר לתומכי השפיטה, שגם עליהם ממונה אותו מנהל? את מי הם בדיוק משרתים? רק מי שנמצא בתוך המערכת רואה ומבין שהם אינם משרתים בהכרח את השופטים ואת הציבור. האם חשב מישהו אי פעם להגדיר באופן ברור את המבנה הארגוני ואת מערכת היחסים שבין נשיא ביהמ"ש למזכיר ביהמ"ש?
כמי שבאה מתוך המערכת אומר: יש לנו שופטים ועובדים טובים ומסורים, אך אין מי שינהל אותם ויוביל את המערכת כדי שתוכל לעמוד ביעדיה. תוספת תקציב, תוספת שופטים ושכירת יועצים לא יועילו ולא ישנו את המצב.
האם היה עולה על דעתו של מישהו להפקיד ניהול רשת קמעונית בידי ותיק המוכרים דווקא? האם חייב מנהל רשת ביגוד לדעת לייצר בגד? מה שונה, אם כך, מערכת בתי המשפט? מדוע צריך שיעמוד בראשה דווקא שופט מכהן? מה עוד, ששופט שעובר לתפקיד ניהולי הוא שופט אחד פחות בתפקיד שיפוטי.
הגיע הזמן להודות בגלוי כי מקור הבעיה ומקור הכישלון הוא ניהול לקוי. אם לא תטופל בעיה זו המערכת, שכבר כיום קורסת, תמשיך ותדעך.

פרידה, התחלה

טוב, אני נאנחת ,התחלה קשה. בדרך כלל הכתיבה קלה לי אך לא הפעם. דנית הזכירה לי שרציתי בלוג, שכבר יש לי בלוג, ושהיה כדאי שאתחיל לכתוב. אכן רציתי שיהיה לי בלוג, שאוכל לכתוב כך סתם, דברים אישיים, דברים שקורים ביום יום, אך משום מה זה קשה. התחלתי לכתוב על משמעות השם שלי אך לאחר כתיבת שתי פיסקאות מחקתי. הרגשתי כי לכתוב על עצמי זה יהיר, שחצני, ואני לא מרגישה כזאת.
לפני מספר ימים נפרדתי ממקום העבודה, פרידה מרצון עליה הודעתי כבר לפני שנה. בפרידות בדרך כלל אני בוכה. זה לא מתוכנן, אך כמו שאומר השיר "זולגות הדמעות מעצמן". משום מה הפעם זה היה שונה, הפרידה לא עשתה לי כלום, לא התרגשתי ולא דמעתי. סתם היה לי מוזר. אולי התבגרתי, אולי הגנתי על עצמי, ואולי אכן הגיע הזמן להיפרד.
בין המתנות שקיבלתי היה הספר "השראה יומית" של רובין שארמה. אין חידוש בספר, זהו אוסף של כל המשפטים שסימנתי לעצמי למקרא ספריו הקודמים, אך זה נחמד. אני מזדהה עם אמירות רבות המופיעות בספר, ובחיי הלא קצרים הספקתי גם ליישם חלק מהן. כל עמוד בספר משוייך ליום אחד בשנה. אני פתחתי את הספר ביום בו פרשתי מהעבודה, 31.3.09, ומצאתי כתוב בו: "מהיום והלאה תשלטו שליטה מלאה בחיים שלכם. החליטו, אחת ולתמיד, להיות אדונים לגורלכם. השתתפו במירוץ משלכם. גלו את הייעוד שלכם ותתחילו לחוות את התרוממות הנפש של חיים מלאי השראה". התאים לי לקרוא זאת למרות שאני יודעת כי בלתי אפשרי לי לשלוט שליטה מלאה בחיים שלי. יש משפחה שמכתיבה מה אעשה בחלק מהזמן, ויש לעיתים אילוצים שאינם בשליטתנו. אך אני מבטיחה לעצמי להשתדל. מצד אחד בא לי פשוט לזרום, לא לתכנן מראש ולפעול על פי מה שיזמנו לי החיים. מצד שני, התנהגות כזו יכולה להביא בסופו של דבר לחוסר מעש, כאשר אני רוצה לחיות, ליצור ולפעול.
נראה כי נכון יהיה לי לקבוע סדר יום ולהחליט על אפשרות לגמישות מסויימת. אנסה, אראה ואעלה על הכתב את מסקנותי בעתיד הקרוב. כמו בדיאטה, אני אומרת לעצמי כי אתחיל לאחר החג. ובינתיים שיהיה לכולנו חג שמח. אביטל